<h1>יראים סימן תנ"ו</h1>
<h2>דף ג.</h2>
תנן [חולין ב' ע"ב] הכל שוחטין ושחיטתן כשירה חוץ מחרש שוטה וקטן שמא יקלקלו בשחיטתן וכולם ששחטו ואחרים רואין אותם שחיטתן כשרה אמר רב יהודה אמר שמואל [ט' א'] כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור פי' שיודע פשוטן של הלכות שחיטה אע"פ שאינו יודע דקדוקן של הלכות שחיטה שחיטתו כשרה דהא חכמים נמי מסתפקי להו מילתא בשחיטה הלכך אינו צריך שידע כל דקדוקין אך שיודע לתת לב בשינוי שחיטה ולשאול על ספיקן. והיכא דשחט ואזל ליה לעלמא ולא ידעינן אי הוה בקי בהלכות שחיטה אי לא ובדקו לבהמה ונמצאת שחוטה שפיר שחיטתו כשרה דרוב מצויין אצל שחיטה בקיאין הן [דאר"נ (י"ב ע"א) האומר לשלוחו צא ושחוט לי והלך ומצא שחוט חזקתו שחוט דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן] דאע"ג דלא אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו לקולא [גיטין ס"ד ב'] אימור אינש אחרינא שמע אזל ושחט [ורוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ומדאתו רב נחמן לטעמא דאינש אחרינא שמע ואזיל ושחיט] למדנו דלא אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אלא היכא דאיכא למתלי ולמימר דההוא דשחט לא גזלן הוה דברשות בעלים שחט אבל אי ליכא למתלי דשחט שלא בגזל בההוא לא אמרינן דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דחשוד לגזול חשוד לשחוט שלא בידיעת הלכות שחיטה ותניא [חולין י"ב א'] הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטין וכו' דוקא אבדו תנן שהשוחט חשב יאוש בעלים הוה בהן.
